רש"י על ויקרא י״א:י״א

« רש"י על ויקרא י״א:י׳ רש"י על ויקרא י״א:י״ב »

1 שפתי חכמים פתח ↗

לאסור את עירוביהן. משום דקרא יתירא הוא, דהא כתיב לעיל מיניה שקץ הם:

1 דברי דוד פתח ↗

ושקץ יהיו כו' אם יש בהם בנותן, טעם. קשה מאי שנא איסור זה מכל איסורים שבתורה דקי"ל טעם כעיקר ואסורים באיסור נותן טעם בהיתר ולמה לנו לימוד כאן ונראה דמש"ה אמרו בת"כ כמה יהא בהם ויהא אסור משקל עשרה זוז ביהודה שהן חמש סלעים בגליל כו', רצו בזה דודאי אין להחמיר בכל איסורים פחות מנותן טעם והיינו ששים לדידן והך מילתא שזכר בת"כ הם אינם כשיעור ביטול ששים ואפ"ה קים להו לרבנן דנותן טעם, ע"כ פירשו דקמ"ל דאפ"ה מקרי בנ"ט:

2 ספרא פתח ↗

י "מבשרם" – ולא מן העצמות ולא מן הסנפרנין שלהם. "ואת נבלתם תשקצו" – להביא את היבחושין שסננם.

3 שפתי חכמים פתח ↗

יבחושין. פי' דבר שמתגדל במים שבכלים אין בו צד איסור, ואת נבלתם תשקצו בא לרבות מיד שנתפרשו מן המים, כגון שסיננן מן המים, אסורים הם, שפירשו ממקום רביתייהו:

3 רמב"ן על ויקרא פתח ↗

וְאֶת נִבְלָתָם תְּשַׁקֵּצוּ - לְרַבּוֹת יַבְחוּשִׁין שֶׁסִּנְּנָן. יַבְחוּשִׁין שֶׁקּוֹרִין מושלונ"ש בְּלַעַ"ז. לְשׁוֹן רַשִׁ"י רש"י על ויקרא י"א:י"א. וַאֲנִי תָּמֵהַּ בּוֹ, שֶׁהַמִּין הַהוּא פּוֹרֵשׁ מִן הַיַּיִן תָּמִיד וּפוֹרֵחַ בָּאֲוִיר וְנָח עַל הָאָרֶץ, וַאֲפִלּוּ מִשְּׁעַת פְּרִיחָתוֹ נֶאֱסַר, כִּדְאָמְרִינַן בְּפֶרֶק אֵלּוּ טְרֵפוֹת חולין סז: בָּעֵי רַב יוֹסֵף, פֵּרְשָׁה לַאֲוִיר הָעוֹלָם מַהוּ. וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁהוּא נָח עַל הַכֵּלִים וְעַל הָאָרֶץ לְמֵרָחוֹק בְּכָל בֵּית הָאוֹצָר כָּל הַיּוֹם תָּדִיר, וְקָרֵינָא בֵּהּ "שֶׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ" ויקרא י"א:מ"ב. אֲבָל הַמִּין הַהוּא יַתּוּשׁ שְׁמוֹ, וְנַעֲשֶׂה בַּיַּיִן כִּדְאָמְרִינַן בָּאַגָּדָה שֶׁל טִיטוֹס הָרָשָׁע ויק"ר כב ג. וְהַיַּבְחוּשִׁים שֶׁהֻזְכְּרוּ כָּאן מִין שֶׁטָּמוּן בַּמַּיִם, וּבוֹחֲשִׁין אוֹתוֹ בְּכַף וּמוֹצִיאִין אוֹתוֹ, מִלְּשׁוֹן אין בּוֹחֲשִׁין אֶת הַשָּׁתִית בְּשַׁבָּת שבת קנו. וּבַגְּמָרָא דִּזְבָחִים פֶּרֶק שֵׁנִי כב אָמַר: כָּל הַמַּשְׁלִים לְמֵי מִקְוֶה מַשְׁלִים לְמֵי כִיּוֹר, לִרְבִיעִית אֵין מַשְׁלִים. וְשָׁאֲלוּ: אִי לְמַעוּטֵי יַבְחוּשִׁים אֲדֻמִּים? אֲפִלּוּ בְּעֵינַיְהוּ נַמִּי, דְּתַנְיָא: רַשְׁבָּ"ג אוֹמֵר, כֹּל שֶׁתְּחִלָּתוֹ מִן הַמַּיִם מַטְבִּילִין בּוֹ, שֶׁהוּא מִין שֶׁתְּחִלָּתוֹ מִן הַמַּיִם. וְכֵן נַמִּי נִמְצָאִים בְּשִׁמְרֵי יַיִן תָּדִיר תּוֹלָעִים לְבָנִים קְטַנִּים שֶׁהֵם נִבְרָאִים מִגַּסּוּת הַיַּיִן, וּמְסַנְּנִין אוֹתָן. וְרָאִיתִי בְּפֵרוּשָׁיו שָׁם שֶׁכָּתַב: יַבְחוּשִׁים אֲדֻמִּים כְּמִין יַתּוּשִׁים בְּלֹא כְּנָפַיִם, כְּדֶרֶךְ שֶׁגְּדֵלִים בְּשׁוּלֵי חָבִיּוֹת יַיִן שֶׁלָּנוּ מִבַּחוּץ. יַבְחוּשִׁים דַּקִּים אַף כֵּן נִבְרְאוּ מִן הַמַּיִם. וְאוּלַי בְּכָךְ נִתְכַּוֵּן בְּכָאן לְמִין שֶׁאֵין לוֹ כְּנָפַיִם וְאֵינוֹ נִפְרָשׁ מִן הַמַּיִם אֶלָּא עַל יְדֵי סִנּוּן, וְגַם הֵם בְּאוֹתוֹ שֵׁם הַלַּעַז הֵם נִקְרָאִים אֵצֶל הָרַב. אֲבָל בְּפֵרוּשׁ מַסֶּכֶת חֻלִּין חולין ס"ז כָּתַב: יַבְחוּשִׁים כְּמוֹ יַתּוּשִׁים דַּקִּים הַנִּמְצָאִים בְּמַרְתְּפוֹת שֶׁל יַיִן. וְהַכְּלָל שֶׁהוּא מִין שֶׁאֵינוֹ שׁוֹרֵץ עַל הָאָרֶץ כְּלָל:

3 גור אריה פתח ↗

לרבות יבחושין שסננן. פירוש, אף על גב דקרא לא אסר אלא שרצים הגדילים בימים ובנחלים, ולא שבבורות וכלים, שהשרצים הגדלים בהם מותרים חולין סו ע"ב, אפילו הכי אם סיננו אותן, ופירשו מן המים על גבי כלי או על שאר דבר, הם אסורים חולין סוף סז.. ומפני שאמר הכתוב "מבשרם לא תאכלו", ולא הוי צריך למכתב "ואת נבלתם תשקצו", לא בא אלא לרבות יבוחשין שסננן כ"ה ברא"ם :

1 ושקץ יהיו. לֶאֱסֹר אֶת עֵרוּבֵיהֶן אִם יֵשׁ בָּהֶם בְּנוֹתֵן טַעַם ספרא:

2 מבשרם. אֵינוֹ מוּזְהָר עַל הַסְּנַפִּירִים וְעַל הָעֲצָמוֹת שם:

3 ואת נבלתם תשקצו. לְרַבּוֹת יַבְחוּשִׁין שֶׁסִּנְּנָן; יַבְחוּשִׁין מושיירונ"ש בלע"ז חולין ס"ז:

1 מזרחי פתח ↗

ושקץ יהיה לכם לאסור עירוביהן אם יש בהם בנותן טעם. דקרא יתירא הוא דהא כתיב לעיל מיניה שקץ הם לפיכך שנו בת"כ ושקץ יהיו לכם לאסור את עירוביהן ומה שאמר אם יש בהן בנותן טעם ואלו בת"כ שנו ושקץ יהיו לכם לאסור את עירוביהן וכמה יהיה בו ויהיה אסור משקל עשרה זוז ביהודה שהן חמש סלעים בגליל כל גרב שהוא מחזיק סאתים דג טמא צירו אסור ר' יהודה אומר רביעית בסאתים פי' ציר של דג טמא שיש בו רביעית הלוג אם נתערב בסאתים של ציר דג טהור שהוא קצ"ב רביעית של לוג שהרי הסאה ו' קבין והקב ד' לוגי' שהם מ"ח לוגין שהן קצ"ב רביעיות הנה הרביעית האחד של ציר דג טמא שהוא אחד מקצ"ב אוסר אותו שהוא קרוב לאחד ממאתים ופסק הרמב"ם ז"ל כר' יהודה וכתב דג טמא שכבשו עם דג טהור הכל אסור אלא א"כ היה הטמא אחד מן המאתים מן הטהור ואיך אמר הרב אם יש בהן בנותן טעם שמא י"ל שדברי רבי יהודה ות"ק מיירי בשנתערב מין במינו כגון ציר עם ציר ודברי הרב מיירי בשנתערב מין שלא במינו כגון ציר בתבשיל שאז איסורו בנותן טעם וכן נראה מברייתא דת"כ שהרי ברישא דברייתא קתני ושקץ לאסור צירן ורוטבן והקיפה שלהן הם פרט לשאין בהם בנותן טעם אלמא אם יש בהם בנותן טעם אסור ובסיפא דברייתא קתני וכמה יהיה בו ויהיה אסור משקל עשרה זוז ביהודה שהן חמש סלעים בגליל כו' רבי יהודה אומר רביעית בסאתים שהוא אחד מן המאתים כדלעיל וקשיא רישא אסיפא ועכ"ל דרישא במין שלא במינו וסיפא במין במינו:

1 גור אריה פתח ↗

לאסור את עירוביהן. אם יש בהן בנותן טעם. והא דתניא בתורת כהנים 'כמה יהא בו ויהא אסור, עשר זוז ביהודה, שהן עשר סלעים בגליל בגרב שמחזיק סאתים, רבי יודא אומר רביעית בסאתיים, רבי אמי אמר אחד בשש עשר, עד כאן, על כרחך ציר דג טמא שאני, דמפני שהציר חריף נותן טעם הרבה, לכך אפילו לא הוי רק מעט בגרב – נקרא שיש בו טעם ציר. ובהא פליגי תנאי; למר, טעם הוי בהכי, ולמר – בהכי, ולעולם השיעור הוא בנותן טעם:

3 מזרחי פתח ↗

ואת נבלתם תשקצו לרבות יבחושין שסיננן. היינו שבמי בורות ושיחין ומערות שאע"פ שכל אלו אינן נמשכים ונגררין אבל הן עצורין ואינן דומיא דימים ונחלים שהצריך בם הכתוב שני הסימנין אם סננן במסננת אסורין דהאי ואת נבלתם תשקצו קרא יתירא הוא כיון דכתיב מבשרם לא תאכלו ולא בא אלא לרבות יבחושין שסננן דאע"פ דשרו בלא סימנין כדתניא מניין אפילו הם בבורות בשיחין ובמערות שוחה ושותה ואינו נמנע ת"ל תאכלו מכל אשר במים ה"מ היכא דלא סיננן שלא פירשו ממקום רביתייהו ושרו אגב המים דהוו בהדייהו אבל היכא דסיננן ופרשו ממקום רביתייהו והוו כעין שרץ השורץ על הארץ אסירי אבל בשלהי פרק אלו טרפות יש ברייתא אחרת דמפיק לה מקרא דהשרץ השורץ על הארץ יבחושין פרש"י בשלהי פ' אלו טרפות כמין יתושין דקים הן הנמצאות במרתפות היין לא יתושין ממש כמו שהבין הרמב"ן ז"ל ממה שכתב רש"י פה מוסולינ"י בלעז ואמר ואני תמה בו שהמין הזה פורש מן היין תמיד ופורח באויר ונח על הארץ כו' וקרינא ביה השורץ על הארץ כי אלה הנמצאים במים אע"פ שהם כעין יתושים אינם פורחים:

3 דברי דוד פתח ↗

ואת נבלתם תשקצו לרבות יבחושין שסיננן פירוש דכתיב שרץ אשר במים ואלו אינם במים אלא גדילים במשקין בכלי אפ"ה אסורים אם פירשו ממקום רביתייהו מכח האי קרא:

3 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה ואת נבלתם וגו', לרבות יבחושין שסננן וכו'. וראה דבריו לחולין סז ע"א ד"ה יבחושין: כמין יתושין דקין הנמצאות במרתפות של יין. ובידוע שרש"י התמצא היטב בכל הקשור ליין. פ' תזריע תש"ס

« רש"י על ויקרא י״א:י׳ רש"י על ויקרא י״א:י״ב »